לא ההיפך ממדבר, לא אילם, לא שתקן, סתם אחד שלא אומר את שעל ליבו, עוד קורבן לחרדה חברתית כזו או אחרת, מדיה חברתית, לייק – אנלייק, אף פעם לא דיסלייק, זה לא חברותי. אחד שלא מדבר זה לא חברותי, זה לא חברתי, שתיקה מביכה. בלוג, הנה הזדמנות להביך את עצמי, הנה מחבוא.

יש לא מעט בלוגים תרבותיים מלאי יומרה, מנוהלים ע"י כותבים מבינים וחכמים ממני, הם הולכים ומתרבים. מכיוון שאני נמנה עם קהל הקוראים וגם אני הושפעתי מהם רבות, בעיקר מוזיקלית, איני מהווה תחרות ואין בכוונתי להילקח ברצינות יתרה, אלא להשתעשע ואם אפשר, גם לשעשע. ויש שיגידו שדווקא זה יומרני. תמיד יש איזה מר טוקבק או איזו גברת קומנט שיגידו. אז לכבודם, במעמד חגיגי זה של פוסט ראשון אני רוצה לפתוח בשעשוע תרבותי דמוי קליפ שלא מתיימר לענות על השאלה הקיומית "תחת או ציצים", הרי למה לבחור כשאפשר משניהם? (תודה ליונתן)

מביך... אני מת על זה!

ולעניינים קצת פחות רציניים: בוב דילן חגג 70 השבוע – אוהבים אותך, בוב! ולצד כל הכתבות, המחוות והמתנות שקיבל צמח לו איזה גל רשע אינטרנטי תקשורתי שמטרתו להניא אנשים מלבוא להופעותיו בכלל ובאצטדיון רמת גן בפרט כשהטיעון העיקרי שלהם הוא שבוב דילן כבר לא מסוגל לשיר. ???? תריצו בראש את כל השירים שאתם מכירים של דילן ותחשבו שוב על המשפט הזה. כל מי שבאמת אוהב ומעריך את יצירתו של מר צימרמן היקר מכיר בעובדה שהאיש מעולם לא ידע לשיר. הדבר הנכון להגיד זה שהוא אולי התדרדר מקול ברווזי שדורש מכל אוזן שומעת תהליך הסתגלות לקול מנוע של טרקטור, ועם זאת עוד לא נמצא האדם שמסוגל לבצע שיר של דילן כמו דילן (בשנים האחרונות אני מתלבט אפילו לגבי ג'ימי הנדריקס האהוב עליי עד מאוד). אז מה אתם משחקים אותה? כן, הבנאדם זקן והוא בטח הולך להתחבא מאחורי הקלידים ולא לדלג על הבמה כמו לאונרד כהן. אני לא מצפה להופעת השנה, ולא מצפה מבוב דילן שיתחנף אליי לא משנה בן כמה הוא (בוב דילן אמיתי לא מתחנף). מה שאני מצפה לקבל ממנו זה הופעת בלוז, כי דילן שחוץ מלהיות טרמפיסט מוזיקלי ורוחני הוא גם בטח מודע ליכולותיו הווקאליות המוגבלות שמתלבשות בכלל לא רע על הבלוז שהוא עושה כבר ככה וככה שנים. כן, הוא השתנה והוא לא מתאים לכל נפש. אז מה? למה לבזבז על זה כל כך הרבה אנרגיה שלילית?Be nice or go away . המסר שלי לכל הישראלים הטובים שמתכננים להגיע הוא דעו למה לצפות. אני לא נפגע בשביל מישהו שבטוח לא שם עליי, אני פשוט שונא אנשים שיורים ביקורת בלי לדעת דבר או חצי דבר. זה מהאלבום האחרון.

עוד שלושה זקנים אהובים וחשובים שמגיעים אלינו לעשות כבוד, מולאטו אסטקה (68), פול סיימון (70 וכנראה לא יזכה לחגיגות סטייל דילן, וחבל) וג'ון קייל (69 עם כרבולת ורודה). הידד!

סרט אמריקאי ("עץ החיים" של טרנס מאליק) לקח השנה את פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן וכבר יש כמה קולות אינטלקטואליים מקומיים נודניקים שצועקים קנוניה ומנבאים בזעם אמריקניזציה לפסטיבל. מעניין, כשסרט ישראלי קלישאתי עד מוות זוכה בפרס כזה או אחר אף אחד לא פוצה פה. כנראה שזוהי פטריוטיות. 

ומקאן להמלצה הקולנועית השבועית הראשונה של "לא מדבר":

Dog pound - סרט קנדי משנת 2010 המתאר את חוויותיהם האלימות והקשות של 3 נערים במוסד לעבריינים צעירים. הסרט לא מושלם, אבל הוא יותר אפקטיבי מרוב סרטי הכלא שיצא לי לראות, אולי בגלל הדיסוננס בין אכזריותם של הילדים לשבריריותם וכמובן, כמה שזה אופנתי היום, מדובר בנערים "רגילים", לא שחקנים. הסרט לא נופל לקלישאות של מנהל כלא רשע חסר צלם אנוש, ההתגלגלות הטראגית של הסיפור נובעת מתוך חוסר אונים די משכנע. 2 סצינות מופתיות לטעמי הן סצינת משחק המחניים בה כל הנערים זוכים לפרוק את זעמם אחד על השני בהנאה, והסצינה בה אחד הנערים מספר לכל השאר סיפור לפני השינה על אחת מהחוויות המיניות המפוברקות שלו.

אלבום השבוע שלי:

Thurston moore - Demolished thoughts

אין לי מילים לתאר את זה, זה עובד עליי כמו כישוף.

שיר השבוע:

בעיקר כי אני מאמין לו. אישה, במקומך הייתי מאוד מאוד נזהר...

מילת השבוע שלי:

תלאובה - להט, חום רב.

במוצאי שבת אני מתקלט ב"לילי רוז" (אבן גבירול 146) וכווווווווווווולם מוזמנים, אבל יש גמר ליגת האלופות אז פראייר מי שמגיע.