הרבה זמן לא דיברנו. הרבה זמן לא לא דיברנו. האמת שהתגעגעתי. התגעגעתי לפסיביות שלכם, ליכולת שלכם להכיל ולמילים הטובות שאתם אף פעם לא אומרים... אז באתי, כי אין עליכם. מקווה שאתם עדיין כאן, ושלא השתניתם. מקווה שאתם ליד מזגן ושלא דביק לכם בגב או ברגליים. ואני מקווה שכשאתם יושבים לכם עם המזגן אתם חושבים על כל הנופשים באוהלים ברוטשילד, בכפר סבא או בבאר שבע, ואומרים לעצמכם "וואללה, חרא פה". השיר הבא מוקדש בחום יולי אוגוסט לכל אלה שכמוני, בלי סיבה, לא יצאו הערב להפגין:
מעצבן, אה?
בילדותי היו לי המון בובות צעצוע, הרבה יותר ממה שכל ילד ממוצע צריך. וזה לא שלא היו לי חברים... איך לא יהיו לי חברים אם אני ילד שיש לו המון בובות צעצוע?! כולם רצו חתיכה מהאקשן, לכולם יש חוסרים. היום נותרו לי רק בודדים קטועי גפיים, חצאי הג'י איי ג'ואוס שהיו פעם (והיום גם יש לי פחות חברים). כל היתר נשלחו מזמן לחווה של בובות צעצוע, שם הם משוחקים כל הזמן ומתאמנים, ככה אימא אמרה לי... הם היו צריכים לפנות לי מקום לאפשרות של חברה עתידית מהמין הנשי. הבמאי המעניין תמיד, ספייק ג'ונס, הוציא את הבובות שלו מהבוידעם ויצר וידאו מאוד לא חנוני לביסטי בויז המגניבים תמיד:
והנה עוד סרט קצר ומרגש שלו, שהוקרן גם במסגרת פסטיבל הסרטים האחרון בירושלים:
השבוע "Nevermind" של נירוונה ציין 20 שנה ליציאתו לאור. האלבום יותר מהכל מסמל את המעבר הקיצוני של הלהקה ממה שנקרא תרבות הנגד אל ראש מצעדי הפופ. נקודת האל חזור בקריירה של החבורה, ובחייו האישיים של קורט קוביין בפרט. סיפור טראגי מוכר של חוסר שייכות. הקליפ הבא, ספק בדיחה ספק תיעוד מדויק של להקה שמסרבת להתרחק מהאמת שלה.
סרט השבוע של "לא מדבר":
Dogtooth - באתר האוזן השלישית כתבו: "דמיינו לעצמכם את בית האח הגדול מנוהל ע"י לארס פון טרייר." הגדרה די מדויקת. הסרט עוסק במשפחה החיה באיזה איזור כפרי ביוון, אולם אנחנו כמעט ולא עדים לעולם שבחוץ היות ואב המשפחה מונע מהאישה והילדים (שכבר מזמן לא ילדים) להיחשף אליו. הם מעבירים את הזמן במשחקי חברה זרים ומוזרים, בהם המנצח זוכה בפרסים לא הכי מתגמלים, אלא אם כן הוא חתיכת בור מוחלט. החינוך הביתי שהם מקבלים אינו תואם בשום צורה את המציאות שאנו מכירים, וזה מספק לא מעט רגעים משעשעים בסרט, יחד עם רגעים אחרים די מזעזעים. השפה הקולנועית מאוד ייחודית, הדרך בה הצופה נשאב חזק פנימה ממצב של ניתוק כמעט מביך. סצינה נפלאה בעיניי היא זו בה הילדים מעלים מופע ריקוד בפני ההורים כדי לזכות בעוגה לקינוח בארוחת הערב.
קליפ השבוע:
קותי עושה זאת שוב, הפעם עם בום פם.
שיר השבוע:
אני פתי לשירים נעימים ב-3 אקורדים.
מילת השבוע:
צנין - קוץ, חוד דוקר.
בילדותי היו לי המון בובות צעצוע, הרבה יותר ממה שכל ילד ממוצע צריך. וזה לא שלא היו לי חברים... איך לא יהיו לי חברים אם אני ילד שיש לו המון בובות צעצוע?! כולם רצו חתיכה מהאקשן, לכולם יש חוסרים. היום נותרו לי רק בודדים קטועי גפיים, חצאי הג'י איי ג'ואוס שהיו פעם (והיום גם יש לי פחות חברים). כל היתר נשלחו מזמן לחווה של בובות צעצוע, שם הם משוחקים כל הזמן ומתאמנים, ככה אימא אמרה לי... הם היו צריכים לפנות לי מקום לאפשרות של חברה עתידית מהמין הנשי. הבמאי המעניין תמיד, ספייק ג'ונס, הוציא את הבובות שלו מהבוידעם ויצר וידאו מאוד לא חנוני לביסטי בויז המגניבים תמיד:
והנה עוד סרט קצר ומרגש שלו, שהוקרן גם במסגרת פסטיבל הסרטים האחרון בירושלים:
השבוע "Nevermind" של נירוונה ציין 20 שנה ליציאתו לאור. האלבום יותר מהכל מסמל את המעבר הקיצוני של הלהקה ממה שנקרא תרבות הנגד אל ראש מצעדי הפופ. נקודת האל חזור בקריירה של החבורה, ובחייו האישיים של קורט קוביין בפרט. סיפור טראגי מוכר של חוסר שייכות. הקליפ הבא, ספק בדיחה ספק תיעוד מדויק של להקה שמסרבת להתרחק מהאמת שלה.
סרט השבוע של "לא מדבר":
Dogtooth - באתר האוזן השלישית כתבו: "דמיינו לעצמכם את בית האח הגדול מנוהל ע"י לארס פון טרייר." הגדרה די מדויקת. הסרט עוסק במשפחה החיה באיזה איזור כפרי ביוון, אולם אנחנו כמעט ולא עדים לעולם שבחוץ היות ואב המשפחה מונע מהאישה והילדים (שכבר מזמן לא ילדים) להיחשף אליו. הם מעבירים את הזמן במשחקי חברה זרים ומוזרים, בהם המנצח זוכה בפרסים לא הכי מתגמלים, אלא אם כן הוא חתיכת בור מוחלט. החינוך הביתי שהם מקבלים אינו תואם בשום צורה את המציאות שאנו מכירים, וזה מספק לא מעט רגעים משעשעים בסרט, יחד עם רגעים אחרים די מזעזעים. השפה הקולנועית מאוד ייחודית, הדרך בה הצופה נשאב חזק פנימה ממצב של ניתוק כמעט מביך. סצינה נפלאה בעיניי היא זו בה הילדים מעלים מופע ריקוד בפני ההורים כדי לזכות בעוגה לקינוח בארוחת הערב.
קליפ השבוע:
קותי עושה זאת שוב, הפעם עם בום פם.
שיר השבוע:
אני פתי לשירים נעימים ב-3 אקורדים.
מילת השבוע:
צנין - קוץ, חוד דוקר.
שיהיה לכולנו שבוע טוב יותר מזה שהיה...
