התרגשות אמיתית היא כזאת בה אתה מוצא עצמך מעט מופתע, שכן היא חפה ממניפולציות ואין בה דבר שקול או מחושב. כך גם קשה יותר לתארה בפני אוזניים מחושבות. זה נשאר בבטן. זה אישי.

                       "Even though i haven't seen you in years, yours is the 

                        funeral I'd fly to from anywhere". בבארבי WHY?

אימפריית הטיילת סגרה עוד עונה מדממת ומטלטלת בה נאקי הבין סופית שאי אפשר להיות רק חצי פושע. הבין ויישם. לדעתי ההישג הטלוויזיוני הגדול ביותר העונה היה בדמותו של ג'יפ רוזטי, שאת אכזריותו הקיצונית הניעו רגשי נחיתות קיצוניים. זה הוצג בפני הצופה באופן כל כך גס ולא מרומז, הפוך ממה שהרגילו אותנו במשך 30 פרקים כמעט (ובכלל ב-HBO). יהי זכרו ברוך (ספוילר!!!).

לפעמים מוזיקה היא שמבינה אותך, גם אם אתה לא בדיוק מבין אותה. בהיותי נער מתבגר "נושאי המגבעת" היו חלק מאוסף קטן של דברים שעזרו לתת לגיטימציה למוזרות שלי, לפחות כך הרגשתי. היינו באותו הגיל בערך, אני המאזין בן ה-17, והם על הקסטה אצלי בטייפ (למרות שכבר היו אז דיסקים) בני 17, אבל במקום אחר וזמן אחר לגמרי. כשצפיתי בפרק שהקדישו להם ב"אלבומים" בערוץ 8 שוב הרגשתי את זה, וכבר לא היינו בני אותו גיל. אני אישית לא אוהב איחודים מסחריים של להקות עבר, אבל במקרה שלהם הייתי חורג ומשלם כסף טוב כדי לראות את זה. סתם אומר.

יובל בר-אל, צייר מדהים וחבר יקר עורך תערוכת ציורים בסטודיו שלו, מחר (שישי 14.12) בין 10:00 ל-14:00 רח' שלבים 16 תל אביב. בואו לראות ולחוות.

 ולמי שלא שמע, סוף העולם בוטל! נמצא עוד לוח שנה של בני המאיה המעיד על תחילתו של מחזור חדש אחרי ה-21 לחודש, אז אני מבקש מכם לא לעשות שטויות בשבוע הקרוב כי כנראה שלא יגיע הגל הגדול שישטוף אתכם, האדמה לא תבלע אתכם ולא תישרפו בלהבות... אולי פשוט תמותו מבושה, לא שמישהו מת מזה עדיין.

ניפרד בשיר מתוך האלבום האחרון בטרילוגיית "המצב" של שלום גד (ההשקה הערב באוזןבר). שיר על המצב.